מה קרה כשסופרת בגיל המעבר ובסניקרס אדומים נחתה לי בסלון

אשה מרגישה נח בתוך עצמה

הרמתי לה טלפון לפני כמה חודשים אחרי שיוסי אומר לי כבר שנים שכדאי לנו להכיר והאמת שלא קראתי אותה עד המפגש. אני לא צרכנית של עיתונות ולספרים שלה, משום מה, עד שהיא באה אלי, לא הגעתי.

מהרגע הראשון היה חיבור. הבנו אחת את השנייה בלי הרבה מילים ולא שאין לה. יש לה הרבה והיא יודעת להשתמש בהן כמו במעשה כישוף. ככה, מבלי לשים לב, היא תופסת מקום ותופסת אותך.

וככה היא גם תפסה אותנו אתמול

התחלנו מזה שכל משבר הוא הזדמנות ואיך חייה התחילו במשבר. משבר בו היא חוטפת שיתוק מוחין כתוצאה מהיעדר חמצן במוח בלידתה - אירוע בו אמא שלה חוותה מוות קליני, נפרדת וחוזרת לחיים.

המשכנו לילדות כברווזון המכוער ולילדה שגילתה את הכח שבכתיבה כדי לתפוס את מקומה בעולם. לדמויות שזיהו ופיתחו את הכשרון שלה כמו הגננת שלימדה אותה לקרוא בגיל 4 והמורה לספרות שהיה הראשון שמצא לנכון ללמוד וללמד את השירה שלה בתיכון. ולאמא שלה, שהייתה המו״לית הראשונה שלה בגיל 20.

ממשברים המשכנו לאילוצים (אם כבר התחלנו בז׳אנר אז למה לא להמשיך): האילוץ לעבוד מהבית שאפשר לה לחלוץ את העקבים, לעבור לסניקרס ולהתמסר לכתיבה שלה את עצמה.

כל מה שהיא עושה מתחיל מהצורך שלה. הפעם זה היה הצורך להבין מה עובר עליה בגיל המעבר דרך הגיבורה שלה אביגייל.

ואיכשהו היא נגעה בכולנו

הפעם שהיינו רק נשים. בשונה ממפגשים קודמים , את רב הנשים לא הכרתי ואני שמחה שהן באו. עצרו לרגע, עצרו מהרעש, שמו בצד את מה שקורה בחוץ ולקחו רגע הקשבה לעצמן. כי דרך ענת הקשבנו לעצמנו ולאן אנחנו עוברות עכשיו.

אני הבנתי שאני עוברת לשלב שבו אני לא חייבת משבר כדי לצמוח.

ושלא משנה מה את עושה אלא כמה את מרגישה נח בתוך עצמך.

אז ויוה לנינוחות ושתהיה שבת טובה ונינוחה לכולנו.