(כדאי לקרוא עד הסוף... תמצאו שם את פרק הבכורה של הפודקאסט החדש שלי "עוברים טוב" +משרות חדשות+המפגשים הבאים "בבית של יעל". נראה לי שאת הרגע הזה בדרך למטוס צרבתי לנצח. נשמתי שם חתיכת נשימה , הריאות שלי הרחיבו את הגבולות של עצמן ולא באמת שינה לי לאן המטוס ייקח אותי. העיקר שייקח אותי מהדיכאון והטרללת שאיימו לחדור לי לאפידרמיס ואיזה מזל שאני ציפור ועל הכנפיים שלי כתוב באותיות כחולות זוהרות blue bird. שבועיים בתוך הפיג'מה, אצל אמא שלי בדירה , נודדת בין סלון לממ"ד מתיידדת עם המטפלת

אני אוהבת מסעות. אולי בגלל שנולדתי בפסח, נישמתי קשורה ביציאה ממצרים וכך גם פעמים רבות בחיי מצאתי את עצמי יוצאת מחושך לאור ומאור לחושך. מעבדות לחירות. וחוזר חלילה. היום, אחרי תקופה שלא כתבתי , כי לא בא לי - (גם למי יש סבלנות לקרוא ?! לי אין) שבה ניתן היה לחוש גם על כל מי שבסביבתי, לאחרונה - איך אומרים - גם הסבלנות שלו אֶפֶּס, התכווצה. התיישבתי לכתוב - במוצאי שבת הקרובים אתרחק לי מהמשפחה שלי, מהכלב שלי, החבר.ים שלי, העבודה שלי, העיסוקים שלי, הבית שלי, המכלת שלי, המקלט שלי, מ

לפני שבועיים, היה לי "בית ריק" (כמו שהילדים אומרים) לראשונה לאחר 13 חודשים מאז שאמא שלי נחתה בבסיס האם , הבית שלי, שבו אני האם והיא הילדה. היכן שהחיים מוכיחים שהם עושים את שלהם ולנו נותר לבחור אם לאהוב אותם או לפחד. בחרתי לאהוב הרבה שנים פחדתי מהרגע הזה שהיא תזדקק לי. אם מישהו היה אומר לי , לפני המלחמה הזו, שאצליח להיות עם אמא שלי ביחד יותר מ 10 דקות מבלי להתחרפן ועוד להנות ושאתקשה לשחרר - הייתי אומרת שכנראה מדובר באדם אחר, לא בי. אממה השינוי שוב הוכיח לי שצריך לתת לו לצמ