אפתח בעידכון . גם המטפלת ה 13 של אמא שלי עזבה החלטתי לעצור. משהו לא עובד. גם אם נורא רציתי וקיוויתי ונתתי את כל מה שיש לי אחרי המטפלת ה 13 הבנתי שמשהו בפורמט לא מתאים. עוד לפני שיש לי פתרון, לפני הדבר הבא עצרתי לחשב מסלול מחדש. ויש לזה מחירים. אמא שוב איתי ואני שוב מטפלת בפועל ולא המנהלת של המטפלת. אני עובדת בהבהובים , כשמתאפשר כי ברור לי איזה מחיר אני לא מוכנה לשלם יותר - מחיר החרדה. כשאמא עם מטפלת אני מרגישה שאני על חבית נפץ. מה יקרה היום - המטפלת תישאר/המטפלת תלך /אמא תברח

(כדאי לקרוא עד הסוף... תמצאו שם את פרק הבכורה של הפודקאסט החדש שלי "עוברים טוב" +משרות חדשות+המפגשים הבאים "בבית של יעל". נראה לי שאת הרגע הזה בדרך למטוס צרבתי לנצח. נשמתי שם חתיכת נשימה , הריאות שלי הרחיבו את הגבולות של עצמן ולא באמת שינה לי לאן המטוס ייקח אותי. העיקר שייקח אותי מהדיכאון והטרללת שאיימו לחדור לי לאפידרמיס ואיזה מזל שאני ציפור ועל הכנפיים שלי כתוב באותיות כחולות זוהרות blue bird. שבועיים בתוך הפיג'מה, אצל אמא שלי בדירה , נודדת בין סלון לממ"ד מתיידדת עם המטפלת

אני אוהבת מסעות. אולי בגלל שנולדתי בפסח, נישמתי קשורה ביציאה ממצרים וכך גם פעמים רבות בחיי מצאתי את עצמי יוצאת מחושך לאור ומאור לחושך. מעבדות לחירות. וחוזר חלילה. היום, אחרי תקופה שלא כתבתי , כי לא בא לי - (גם למי יש סבלנות לקרוא ?! לי אין) שבה ניתן היה לחוש גם על כל מי שבסביבתי, לאחרונה - איך אומרים - גם הסבלנות שלו אֶפֶּס, התכווצה. התיישבתי לכתוב - במוצאי שבת הקרובים אתרחק לי מהמשפחה שלי, מהכלב שלי, החבר.ים שלי, העבודה שלי, העיסוקים שלי, הבית שלי, המכלת שלי, המקלט שלי, מ