יש איזו תחושה שהכל כבר נאמר ומה עוד יש להגיד ואת מי זה מעניין בכלל מה יש לי או אין לי להגיד.
המזל שלי, שיצרתי לעצמי אופציה להזמין אנשים שמעניינים אותי אלי לסלון ככה בשביל המילה הגדולה הזו השראה . אחת המילים הבודדות שאני עוד מחזיקה מהן כי בעיני השראה היא הבעיטה בתחת הכי טובה שיכולה להיות כדי לזוז למקום שאני רוצה להיות בו או לצאת ממקום שאני לא רוצה להיות בו.
מקום במובן הרחב, כן , לא רק הפיסי.
הפעם, הזמנתי את עדי ארבל.
ולמרות שדיברנו על העבודה שלה ושתינו בצימאון רב כל מילה שיצאה לה מהפה שמתי לב שהרושם החזק ביותר שנשאר לי ממנה זה היא עצמה. הנוכחות שלה -
צניעות והקשבה
אלו הם גם כלי העבודה שלה
ואין לה שום קו בין האישי למקצועי
הלוואי על כולנו.
בהמשך הפוסט תמצאו לינקים מיוחדים לצפייה ביצירות נוספות של עדי.
תודה לעדי , תודה למי שהגיע
ותודה לטלי סלונים על המילים הטובות בהן היא סיכמה את המפגש
מניחה אותן כאן,
שבת שלום
צניעות, הקשבה וקילוף
אתמול בערב עוד הספקתי ללכת עם חברות
למפגש שבו Adi Arbel המופלאה,
היוצרת של "גרוסמן", "ערות"
ועוד נהדרים,
דיברה על עשייה דוקומנטרית.
עדי סיפרה איך היא לומדת
את האדם או הנושא
בתחקיר דקדקני ומעמיק,
ומחליטה לקחת את הפרויקט
רק אם הצליחה להתאהב בו,
או למצוא בו זווית מיוחדת,
שדחוף לה לחלוק
עם העולם.
עדי העידה על עצמה
שהיא "סובלת" מאהבת אדם קיצונית,
שהיא רואה באנשים רק את הטוב,
שהלקוח שלה
הוא לעולם לא הגוף המשדר,
אלא נשוא הסרט,
שהיא לא חודרת או פולשת לאדם
בשאלות, אלא משאירה מרווח
לשתיקה ולהבנה של הצופה.
משיחות עליה עם תמר מור סלע,
אני יודעת כמה היא מוכשרת,
ובעיקר - נטולת אגו
באופן מוחלט
(קצת דומה לאימון).
עדי סיפרה שגרוסמן ואשתו מיכל,
כשהגיעה לביתם במבשרת
למסור לו את הסרט,
ביקשו לצפות בו פעמיים,
ואמרו שאם לא יאהבו אותו,
היא וההפקה ימצאו תוך כמה שעות
את החפצים שלהם מונחים ליד הדלת.
זה לא קרה.
תודה ל Yael Marom על האירוח.
לינקים ליצירות נוספות של עדי :
החיים כשמועה:
סיסמה:
aa$011020
ערות:
פרק 1
פרק 2:
פרק 3:
פרק 4:
סיסמא:
erot
גילה ואגמון
סיסמה:
Gila
