"אני בעייתית, המסלול שלי קשה לעיכול, אני לא עוברת ראיונות עבודה. אני אפילו לא מגיעה אליהם..."
טוב אם היא פותחת ככה, ברור שזה לא קורה. זה הלך הרוח (ה MINDSET, כמו שאומרים אצלנו בעדה) שאיתו היא מגיעה לתהליכים. זו האנרגיה שהיא משלחת יחד עם קורות החיים.
אז למה שזה יעבוד?
תגידו אתם, הייתם מגייסים "בעייתית"?!
אני רק אעשה סדר. יש מאחוריה מעל 20 שנים בהן הובילה תהליכים מורכבים חוצי ארגון בארגונים גדולים ומצליחים. יש לה שני תארים שניים , חצתה יבשות , ספגה תרבויות בין רילוקיישין אחד לשני.
אני דווקא שומעת על אשה מאד מוכשרת עם נסיון רוחבי , שזה יתרון בפני עצמו.. מאיפה הביקורתיות ושהיפוטיות הזו, אני שואלת..
"כן יש לי קוף על הכתף שכל הזמן אומר לי שאני לא מספיק טובה ושאין לי סיכוי"..
תגידי, אני שואלת יש לך איזה זיכרון ילדות ששמעת את הקוף הזה לראשונה ?
היא מתחילה לבכות. כמה אני גאה באה על האומץ להיחשף . וכמה זה מוסיף לה כתותחית אנושית.
"אני לא מאמינה", היא אומרת המורה שלי לבלט!! תמיד אמרה לי שאני צריכה להוריד 10 ק"ג ושככה לעולם לא אהיה רקדנית ולא ייצא ממני כלום.
ומה עשית איך הגבת? , אני שואלת.
"לא ויתרתי המשכתי לרקוד"
אז את יכולה להשאיר אותה בבית, אני אומרת. היא לא חייבת לבוא איתך לתהליכי גיוס -
תמשיכי לרקוד את הריקוד שלך.
שבוע, אחרי הפגישה הזו היא הצטרפה לאחת מסדנאות הכתיבה למנהלות.ם שהתקיימה ב"בבית של יעל" עם מעיין מנלה הנהדרת.
חיינו בכותרות, חיברנו רעיונות למילים והתבקשנו לכתוב פוסט על אירוע משמעותי .
וזה מה שהיא כתבה
שבת שלום,
אני רוצה שירצו ממני עוד !
אני מחכה לפגישה הזו כבר חודשים, תיאמנו, ביטלנו וככה שוב ושוב.
וכנראה שהכוכבים רוצים להסתדר, הם ממש מסתדרים.
הפגישה התקיימה, ממש לפני מספר דקות.
למה את כאן? היא שואלת.
ואני מבלי לחשוב ישר אומרת,
אני יודעת שלא מתחילים מהשלילי.. אבל …
הסיפור שלי מורכב, לא גדלתי במסלול הקריירה הרגיל, עשיתי זה וזה, ראיתי עולם, הכרתי תרבויות, גיליתי יכולות, הובלתי תהליכים פנים ארגונים מורכבים תהליכים עם לקוחות אפילו יותר מורכבים, מיזגתי חברות, ייעצתי, הנחתי, פיתחתי אבל אני לא נופלת במשבצת .
היא יושבת מולי, שואלת שאלה אחת. אבל ממש טובה!
יש לך איזה זיכרון עד גיל 7 שעולה לך בהקשר של ה"קוף"?
ואני שמזמן לא בת 7
ואני שראיתי עולם, למדתי עוד תואר ועוד כמה, הובלתי, ניהלתי, ובאמת השפעתי על הרבה תהליכים ובעיקר על אנשים.
נזכרת, בסטודיו אחד, בשיעור בלט קלאסי (כנראה ביום רביעי בשעה 16:00) בו עמדה מורה אחת ואמרה לי: ״את לא כמו כולן, עד שלא תורידי 10 קילו אל תבואי יותר".
ומה עשית היא שואלת אותי ?
אני עונה בלי היסוס: "לא ויתרתי, המשכתי לבוא לשיעורים, עם כולי (עד היום חולמת אומנם להוריד 10 קילו) אבל לא ויתרתי, המשכתי לרקוד" .
אז זה הסיפור - את לא מוותרת!
זה לא שאת לא בטיטל, במשבצת, זו לא המורכבות שנכנסת לחדר. אלא את נכנסת עם ניסיון, עם הבנה גלובלית, רב תרבותית, עם הבנה של ארגון לפני ולפנים, עם הבנה והכלה של מורכבויות, עם יכולת להביא חדשנות ויוזמה .
ועכשיו כשתפגשי עם אנשים, מה תרצי שיקרה ?
שירצו ממני עוד !
ואת מבינה שזו עבודה שלך, להשקיט את הקול של המורה לבלט ואולי של עוד כמה שפשוט מעבירים רק מסר אחד של Not good enough
ואני יושבת על הספה, כנראה גבוהה בעוד כמה סנטימטרים, ואומרת שוב –
אני צריכה לעשות, אני צריכה וצריכה ובעיקר צריכה לשים לב לעצמי ולסביבה. ואיך בגילי אני כבר לא יודעת ….
והיא שוב מסתכלת במבט חד ואומרת, אין צריכה, את כבר שמה לב !!! את כבר שם.
יצאתי, ישבתי על ספסל ואמרתי לילדה בת שבע, תודה שלא ויתרת אז, ואמרתי לילדה שחוגגת מחר יום הולדת,
את המתנה שירצו ממנה עוד .
היא זו יעל מרום
ואני זו שאני רוצה ממנה עוד
