לילה ראשון בלי אמא, מדבר ואיך זה קשור לקריירה שלכם

לפני 4 שעות
זמן קריאה 3 דקות

לפני שבועיים, היה לי "בית ריק" (כמו שהילדים אומרים) לראשונה לאחר 13 חודשים מאז שאמא שלי נחתה בבסיס האם , הבית שלי, שבו אני האם והיא הילדה. היכן שהחיים מוכיחים שהם עושים את שלהם ולנו נותר לבחור אם לאהוב אותם או לפחד.

בחרתי לאהוב

הרבה שנים פחדתי מהרגע הזה שהיא תזדקק לי. אם מישהו היה אומר לי , לפני המלחמה הזו, שאצליח להיות עם אמא שלי ביחד יותר מ 10 דקות מבלי להתחרפן ועוד להנות ושאתקשה לשחרר - הייתי אומרת שכנראה מדובר באדם אחר, לא בי.

אממה

השינוי שוב הוכיח לי שצריך לתת לו לצמוח.

המלחמה קירבה ביננו. נסעתי אליה בשבת ההיא , נשארתי שבועיים צמודה ולאחר מכן הגעתי על בסיס יומי, כמעט שעה נסיעה לכל כיוון.

הבסטית שלי הציעה שאחסוך לעצמי לפחות את הנסיעות ואקרב אותה אלי. לא האמנתי שהיא תסכים ובין היתר בגלל זה, לא באמת שאלתי. ארזתי.

זה לא היה התכנון המקורי לקרב אותה עדי כדי כך אלי, שהיא תגור אצלי. אבל מה לחיים ולתכנון המקורי -

עשינו שינוי וצמחנו לתוכו

אף אחד לא באמת הכין אותנו לשינוי הזה חוץ מהרצון שלי להצליח לאהוב אותה מחדש ומהרצון שלה להתאדות בכבוד ולזכות באהבה , ללא תנאי. על הכבוד היא דיברה. אהבה היא לא ידעה מה זה.

בשנה הזו היו רגעים קסומים. לאט לאט היא חזרה לאכול ולישון , להינות מהרצאה טובה, הצגה משעשעת, מוזאונים, מלאכות קטנות, טיולים - חיים ששכחה. וכמו שהיא אומרת "הקמת אותי לתחייה".

בעודי מחשבת מסלול לקראת השנה החדשה , אני מבינה שהגיע הזמן לשחרר. התיקון נעשה והגיע הזמן לחיות את חיי בחזרה לצידה, במשך שנה חייתי את חייה שלה.

לקח לי זמן להסכים לשחרר את האחיזה בקיים, במוכר . לנהל את הפחד מהלא נודע , את האשליה בשליטה במצב – שהרי איתי היא נופת צופים ועם מטפלת היא משתוללת. לשחרר את מחלקת המוסר שטוענת שהחיים שלה הכי טובים איתי והייי - מה איתי?

הבנתי שעלי ללכת את הדיבור שלי –

קודם תעשי ואז תתרגלי

כמו שאביתר בנאי, תודה עליו, אומר – תן לשינוי לצמוח.

להזכיר לעצמי ששינוי הוא לא מאפס לאחת. הוא מתפתח ואנחנו מתפתחים איתו. הזכרתי לעצמי גם מה עובד לי כשאני נמנעת ושמתי לי דד ליין - ינואר 2026 – ההכרזה.

הכרזה – זה השלב שאני מוציאה לעולם את הפעולה הראשונה הנדרשת לשינוי. במקרה שלי זה היה להגיד בקול רם שאני מחפשת לה דירה לידי. באותו יום מצאתי. חתמתי. למצוא מטפלת היה קצת יותר מורכב וכמו בכל דבר בחיים צריך בעיקר הרבה מזל.

לפני שלושה שבועות היא נחתה והיה לי לילה ראשון בלי אמא. וואלה, לקח לי רגע לעכל, להתרגל . לתת לשינוי לצמוח.

בשבת שעברה זו הייתה הפעם הראשונה שהתרחקתי , מאז הנסיעה ההיא להודו באוקטובר.

בזכות ענבלי נסעתי לריטריט במדבר . סגרתי עם עצמי שאני מתנתקת ממנה, מתחברת אלי. נזכרתי שגם ניתוק הוא בדיזולב. יצאתי בחמישי ורק בשישי בערב הצלחתי לא לחשוב עליה, לא להיכנס למצלמות , לא לשלוט מרחוק , לא להתקשר ולהיות רק איפה שאני עכשיו. במדבר.

ואיך זה קשור לקריירה שלכם?

לברר מה אני רוצה עכשיו - מה זה אומר שינוי? איך הוא ייראה?

לעשות את הצעד הראשון – להכריז עליו בקול רם . זה מחייב

לפעול – פעולה אחת . לעשות את השינוי. אני שכרתי לאמא שלי את הדירה. זה מקדם.

לתת לשינוי לצמוח ולזכור שהכל משתנה כל הזמן.

אגב, אותה מטפלת ה – 11 עזבה אתמול.

אני כבר פועלת לקראת המטפלת ה -12 . השינוי המיוחל קרה . לאמא שלי יש דירה משלה. עכשיו נשאר רק לתחזק את השינוי ולתת לו לצמוח לקראת המטפלת הבאה.

תודה לענבלי אהבה שלי בלב שהציעה, לציפי חברתי האהובה שהסכימה להצטרף אלי ולצאת מעצמה "מה לי ולריטריט"? אבל גם היא רוצה שינוי. כי גם וורקוהולית שרוצה להוריד קצב, צריכה קודם כל להוריד אותו ואז להתרגל. כשישבנו על המרפסת תחת כיפת כוכבים היא לחשה לי "ציפקס, נראה לי שאני יכולה לגור כאן".

בדרך חזרה, חשבתי לעצמי

מי אמר שהמדבר צחיח?

שבוע טוב.