סגרתי כרטיסים. המסע החדש שלי החל - ואיך זה קשור לקריירה שלכם

לפני יומיים (2)
זמן קריאה 2 דקות

אני אוהבת מסעות. אולי בגלל שנולדתי בפסח, נישמתי קשורה ביציאה ממצרים וכך גם פעמים רבות בחיי מצאתי את עצמי יוצאת מחושך לאור ומאור לחושך. מעבדות לחירות. וחוזר חלילה.

היום, אחרי תקופה שלא כתבתי , כי לא בא לי - (גם למי יש סבלנות לקרוא ?! לי אין) שבה ניתן היה לחוש גם על כל מי שבסביבתי, לאחרונה - איך אומרים - גם הסבלנות שלו אֶפֶּס, התכווצה.

התיישבתי לכתוב -

במוצאי שבת הקרובים אתרחק לי מהמשפחה שלי, מהכלב שלי, החבר.ים שלי, העבודה שלי, העיסוקים שלי, הבית שלי, המכלת שלי, המקלט שלי, מה "רגיל" שלי בחודש האחרון, בשלוש שנים האחרונות -

אותו "רגיל" שממש לא בא לי להתרגל אליו

תמיד הייתי מורדת . התרככתי עם השנים והמרדנות הפכה לחופש גדול . יש לי חברה טובה שגדולה ממני בעשור שאמרה לי פעם משפט אלמותי – "החופש שלי, זה הגבולות שלי". לקח לי עשר שנים להבין על מה היא מדברת. וכך נמצאה חסרת הגבולות המקורית, שומרת גבולות אדוקה שמעדיפה , היום , לסמן אותם שנייה לפני שהם נחצים ולחצות בעצמי לאן שאני רוצה מבלי להיבלע ברווח של האחרים בין עצמם לבין הגבולות שלהם -

אפילו אם הם אנשים חשובים כמו ביבי וטראמפ. לא ניכנס לזה.

רמת הסבלנות שלי , שגם ככה היא לא מהגבוהות , ירדה מתחת לאפס . הרבה מתחת לאפס. אפילו ליוגה אין לי סבלנות. 11 שנים שלוש פעמים בשבוע בקבוע. בסטודיו. למעט תקופות קצרות של החלמה מקיסרי, מבצעים ביטחוניים פה ושם, מלחמות וגיחות שלי לחו"ל.

את פסח הזה תכננתי לבלות עם חברה ב"פרו". אז תכננתי ! ואולי זה עוד ייצא. ..?

השבוע, הבנתי שזו הנקודה. נקודת הרתיחה בה כדאי שאוציא לפועל . אעביר הילוך. ממחשבה "לאן ואיך"? - לטלפון לסוכן הנסיעות .

הבנתי שלאתונה אני יכולה לצאת ,בכל מקרה, מאחת השכנות . העדפתי, משומה, את מצרים. אולי כי יצא לי בשנים האחרונות לעבור את מעבר טאבה. אפילו לבד. והרגיש לי פסדר. לא יודעת איך ארגיש היום. אבל מוכנה להתנסות.

כמו שאני אוהבת מעכשיו לעכשיו. לא עברה שעה ויש לי כרטיסים עד סקוטלנד , לפסח עם חברים שהם גם משפחה -