החודש גיליתי שאני ציפור נודדת ואיך זה קשור לקריירה שלכם?!

לפני יומיים (2)
זמן קריאה 4 דקות

(כדאי לקרוא עד הסוף... תמצאו שם את פרק הבכורה של הפודקאסט החדש שלי "עוברים טוב" +משרות חדשות+המפגשים הבאים "בבית של יעל".

נראה לי שאת הרגע הזה בדרך למטוס צרבתי לנצח. נשמתי שם חתיכת נשימה , הריאות שלי הרחיבו את הגבולות של עצמן ולא באמת שינה לי לאן המטוס ייקח אותי. העיקר שייקח אותי מהדיכאון והטרללת שאיימו לחדור לי לאפידרמיס ואיזה מזל שאני ציפור ועל הכנפיים שלי כתוב באותיות כחולות זוהרות blue bird.

שבועיים בתוך הפיג'מה, אצל אמא שלי בדירה , נודדת בין סלון לממ"ד מתיידדת עם המטפלת החדשה ומתחילה לחשוב על פסח שבדרך , על החירות שאבדה מחפשת מוצא ומוצאת בעיקר דיכאון וטירלול. משוועת לתעלול שלא ייתן לדיכאון וליטרלול לחדור לי מתחת לעור. כמי שמכירה דיכאונות אני יודעת יופי יופי מתי אני מאמצת ומתמסרת אליו ומתי אני הופכת לציפור נודדת שמזהה את החורף שבדרך ומעיפה את עצמה לארצות החום.

ציפור ציפור, לא אומר שיש לי כנפיים ואני עדיין זקוקה למטוס שיעזור לי לנדוד. אין טיסות. לא נכנסות ולא יוצאות. מזל שיש מקלט שכונתי. כי בפרק הזמן הזה שבין התראה לאזעקה יש המתנה ופטפוטים עם השכנים - "איזה שיט" אני אומרת לשכנה "אני אמורה להיות בפסח בפרו וכמו שזה נראה לא פרו ולא פרורים". "הבן שלי הצליח לצאת עם טיסות חילוץ , יש איזו קבוצה בווסאפ.. את רוצה שאצרף אותך?" לא יודעת אם העיניים שלי אי פעם נפערו כמו ברגע הזה -

רגע התקווה לנדידה

שעתיים אח"כ אני מבינה שאני יכולה לצאת דרך טאבה לאתונה ומשם העולם פתוח. באותו הלילה אני מוצאת את עצמי באוטובוס לאילת עם כרטיס הלוך בלבד לאתונה. אזעקה קטנה לעצירה והתרעננות והנה בוקר והנה אני במצרים.

רציתי פסח קיבלתי יציאת מצריים

שמונה שעות המתנה בטרמינל הזוי על כסאות פלסטיק ופחית קולה ב 30 שקלים כי ככה זה מלחמה זו גם הזדמנות לעסקים. אבל מה זה כמה שעות בטרמינל שבקצה שלו יש מטוס , טיסה, מציאות אחרת לעומת 14 יום במקלט שבקצה שלו יש אין סוף שאלות ואף לא תשובה אחת.

בזמן הזה אני מרימה טלפון למשפחה בסקוטלנד. הוא היה בעלי וחבר יקר . היא ספורטאית אולימפית ועוד שלוש בלונדיניות אחיות. אחיות של הבן שלי.

"מה קורה אתכם בפסח?" , אנחנו בבית עם חברים בואי.

גם את הלילה באתונה לא אשכח ישנתי כמו שלא ישנתי שבועיים. רצוף, עמוק על מיטת החלומות במלון מקסים שבקומת המרתף שלו חיכה לי ספא מטורף, עיסוי של הלייף, סאונה רטובה שסחטה ממני שאריות של מלחמה בגוף וסאונה יבשה שהעבירה אותי מצב צבירה.

חדשה אני יוצאת לעיר העתיקה למשכנה של האלה אתנה אחת האלות החשובות במיתולוגיה היוונית - אלת החוכמה, האסטרטגיה, המלחמה הצודקת, האומנויות והמלאכות. מודה לה על ההשראה , נושמת אוויר פסגות , שומעת קולות אחרים בשפות שונות ונזכרת שיש חיים סתם , בלי מלחמות. חושבת על האנשים שאני מלווה, על המלאכה , צובטת את עצמי להיות בטוחה שאני ערה

ומבינה על בשרי את כוחה של תפאורה

“יש מקומות שמזכירים לנו מי אנחנו, ויש מקומות שכל כך דורשים מאיתנו להתאים את עצמנו — עד שאנחנו שוכחים את הצורה המקורית שלנו.”

מאתונה נדדתי לסקוטלנד ושוב שיניתי תפאורה . הרגשתי בבית למרות שהייתי רחוקה , לאן שלא הסתכלתי היה ירוק ומהכורסא במרפסת הזכוכית ראיתי איך התפאורה משתנה - רגע שלג, רגע שמש ואיך היא משנה אותי -

כמה הבחוץ משפיע על הבפנים. לא משהו שאנחנו לא יודעים , רק משהו שאנחנו שוכחים -

כולנו ציפורים נודדות ותפואורות אפשר לשנות גם בלי לנדוד לארצות אחרות

וכשהתפאורה משתנה היא משנה גם את ההרגשה

נדדתי גם ללונדון עם שתי ציפורים יפות. אחיות. שטפנו את עצמנו בחוויות , החלפנו תלבושות, ראינו הצגות , תערוכות , אנרגיה של בנות, מלונות

ובעודי מתלבטת אם לנדוד מלונדון לפרו הודיעו על הפסקת האש ובא לי הביתה זה מה שהלב שלי מבקש

נחתתי נחיתה רכה , בלי למהר חזרה לשיגרה

כי איכשהו התפאורה החיצונית באה איתי בתוכי

ולמרות שחזרתי לאותו הבית

לאותה אדרת

חזרתי אחרת

ואיך זה קשור לקריירה שלכם?!

תגלו בעצמכם -:)

מקדש אתנה ניקה באקרופוליס באתונה — המקדש הקטן והאלגנטי שנמצא בכניסה לאקרופוליס, מעל העיר. — **מקדש אתנה ניקה באקרופוליס באתונה** — המקדש הקטן והאלגנטי שנמצא בכניסה לאקרופוליס, מעל העיר.

זהו מקדש יווני עתיק מהמאה ה־5 לפנה״ס, שהוקדש לאלה אתנה ניקה — אתנה כאלת הניצחון. הוא נבנה אחרי ניצחונות צבאיים של אתונה, ולכן מסמל לא רק יופי ואמונה, אלא גם כוח, הגנה ותקווה.

ההשראה שלו בעיניי היא הרעיון שדווקא במקום גבוה, חשוף לרוח ולזמן, האדם בונה משהו עדין ומדויק — כאילו אומר: גם מול מלחמות, פחדים וחורבן, אפשר להשאיר בעולם צורה של יופי, סדר וניצחון פנימי.

ומאז שחזרתי הספקתי :

להקליט כבר שני פרקים בפודקאסאט החדש שלי

פרק הבכורה עם קרן סלע פסיכולוגית קלינית "למה אי אפשר לעשות שינוי בלי להתבלבל ועל החופש להיות מי שאת.ה עכשיו".