החלו חגיגות  ה 91 של אמא שלי. למרות שאתמול כשהיינו אצל הרופא היא ציינה שהיא בת 70. כן הדימנסיה גם משעשעת. היא הוסיפה בגאווה שהיא עבדה עד לפני חודש. זה כמעט נכון, עד לפני שלוש שנים היא עוד עבדה, החזיקה מרפאת עיניים ביד רמה. ככה זה , מסתבר, כשאת ב 91 הזמן נחווה אחרת וכשיש לך דימנסיה המציאות שלך היא רק שלך והיא לא בהכרח קשורה לאמת. והאמת,  זה לא בהכרח רע. אמא שלי מציינת 91 , ובחודש הבא אנחנו מציינות שנה למגורים המשותפים. לפני שנה הבנתי , בזכות הבסטית הגאונה שלי, שעדיף לי לקרב את

גם אני מחשבת מסלול מחדש. השנה הזו הייתה שונה מהתוכניות שהיו לי לגביה. ככה זה - "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה מתכנן אותם", אמר אחד - לנון....

"אני רוצה משהו משמעותי, לא עוד תפקיד. והתקופה האחרונה ממש חיזקה בי את הרצון" אין פגישה. ולו אחת שלא מתחילה במשפט הזה כשמגעים אלי לראיון...