בוקר אחד , שתי חתימות, שלוש הצעות

שישי בבוקר זה יום שמתחיל ביוגה. בשישי האחרון הוא התחיל בשתי ההודעות האלה:

זה עדיין מפתיע אותי כמה אני מתרגשת מהודעות כאלה. ממש עם דמעות. עם צרחה של יש!! ועם תנועת יד של מנצחים.

למה?

בגלל שלוש ההצעות שלי , שמה לעשות, עובדות!

לא - (לא הולך, לא קיבלתי את התפקיד, לא יודע איך, לא בא לי..) זו הזדמנות לעצירה וחקירה - מה אני רוצה שייקרה ומה לא קורה.

מקסימום - זה לא הסוף ובטח לא הכל. כלומר, כשאנחנו חושבים עם המחשבות שלנו על המחשבות שלנו יש לנו מקסימום. למעשה, זה להפעיל את אותה תפיסת ההפעלה על מה שלא פועל. התפיסות שלנו זה הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על הסיטואציה. "לא חזרו אלי, זה גמור". "הזדמנויות איכותיות נמצאות רק אצל הד האנטרים". אל תהיו עם המחשבות שלכם לבד. תרחיבו את נקודת המבט באמצעות אדם אחר. עדיף, כזה שלא מכיר אתכם - כי זה שמכיר אתכם, סביר שגם אתם מכירים אותו - מה הוא חושב, איך יגיב.. וסביר להניח שאתם מראש יודעים מה אתם הולכים לשמוע ואולי אפילו בשביל זה באתם. גם זה סוג של מקסימום.

נא להתנהג בהתאם. לא הכסא יהפוך אתכם למי שאתם. (כסא המנכ"ל/הסמנכ"ל) ניהול זו מהות. ניהול של עסקים זה מקצוע. (לא משנה מאיזו גזרה, הכספים, התפעול, מערכות המידע, משאבי האנוש..) לכן, כדאי שתתהלכו בעולם כשותפים עסקיים שמייצרים קשרים עם שותפים עסקיים פוטנציאלים/לקוחות עסקיים פוטנציאלים ולא כמחפשי תפקיד ו/או מעסיקים. בדיוק כמו שהייתם פונים לשותפים עסקיים פוטנציאלים מהכסא. יצירת קשרים עם שחקנים בשוק שאתם רוצים להשפיע בו אינה תלויה בתפקיד. זה חלק מהנכסים שלכם באשר תלכו.

שבוע טוב,

דברו איתי