"Breathing in, I calm my body. Breathing out, I smile." - איך זה קשור לקריירה שלך?!

אולי שמתם לב ואולי לא. שתקתי איזו תקופה. כלומר, סוג של. לא כתבתי פוסטים. לקחתי פאוזה. לקחתי את עצמי איפשהו קצת לפני החג לכבוד יום ההולדת ה 55 שלי לסדנת מדיטציה במנזר בבורדו. כן מה שאתם שומעים.

אני חובבת הפסקות - הן מאפשרות לי להתחדש. הפעם הצלצול להפסקה היה ממש חזק הרגשתי שאני לא נושמת, שאין לי סבלנות לכלום . אני רוצה שקט.

קיבלתי

המנזר בבורדו נקרא כפר שזיף הקים אותו טיך נהאת האן (Thích Nhất Hạnh) נזיר בודהיסטי מווייטנאם, מורה רוחני, סופר ומשורר, שנחשב לאחד ממורי הזן המשפיעים ביותר במאה ה-20 וה-21. הוא היה מייסד Plum Village שבדרום צרפת – קהילה בינלאומית של תרגול מיינדפולנס.

הוא הדגיש את הרעיון של מיינדפולנס בחיי היומיום – איך לאכול, ללכת, לנשום ולדבר בתשומת לב מלאה. הגישה שלו הייתה מאוד נגישה, פשוטה, ומלאת חמלה. בין הביטויים המפורסמים שלו:

"Breathing in, I calm my body. Breathing out, I smile"

הוא גם היה פעיל שלום חשוב בתקופת מלחמת וייטנאם, ונפגש בין השאר עם מרטין לותר קינג, שתמך במועמדותו לפרס נובל לשלום.

זו הייתה חוויה מרוממת נפש. בדיוק מה שייחלתי לעצמי. להתרוקן . להתמלא. להתחדש.

העבודה שלי היא להקשיב. המקצוע שלי הוא לחבר.

ככל שאני מקשיבה טוב יותר ללקוחות שלי - ההנהלות המגייסות , המועמדים שאני מראיינת, המנהלים שאני מלווה במעברים שלהם - כך הסיכוי לחיבור טוב גדל.

ככה זה כשמחברים אנשים לעצמם ואנשים לארגונים

נדרשת הקשבה עמוקה כדי לעשות הבדל - אחרת , יש סיכוי שיהיה עוד מאותו דבר

בשבוע שלי בכפר שזיף קמתי בארבע לפנות בוקר ובחמש כבר תירגלתי מדיטציה ראשונה. במהלך היום מתרגלים מדיטציה בישיבה, בשכיבה , בהליכה ותוך כדי עבודה (לוקחים חלק בעבודות הקיום בכפר) - כן מה שאתם קוראים -

נמצאים בתשומת לב לנשימה תוך כדי עבודה - יצא לכם?

ולמה אני שואלת?!

כי זו שאלה עמוקה וחשובה מאוד, והיא נוגעת בלב הקשר בין עולמנו הפנימי לבין היכולת שלנו לפעול בעולם באופן משמעותי.

כשאני מתחילה פרוייקט גיוס אני תמיד מתחילה בשאלה למה? - למה אתם יוצאים לגיוס? איך ייראה היום אחרי?מה יהיה ההבדל?

כשאני מתחילה תהליך ליווי חדש אני תמיד מתחילה בשאלה - למה באת? מה היית רוצה שייקרה ולא קורה?

הנהלות מגייסות (בעלים, מנכ"לים, סמנכ"לים) - "במציאות שלנו היום בקיים אין מספיק השפעה. הקיים לא מספיק משמעותי לא בפנים ולא בחוץ.." (בואריציות כאלה ואחרות).

מנהלים בכירים שמגיעים אלי לליווי - "אני רוצה להשפיע יותר. בקיים , לא מרגיש את הערך שלי". (בואריציות כאלה ואחרות).

הרבה מההתנהגויות, השאיפות והבחירות שלנו נובעות מהצורך להרגיש שאנחנו משמעותיים. הצורך להשפיע נוגע לרצון שלנו להשאיר חותם, לשנות משהו בעולם או אצל אחרים, להיות סוכני שינוי.

הצורך בהכרה מעריך את מהותנו – הוא מחזק את התחושה שהנוכחות שלנו נחשבת, שיש לנו ערך מיוחד שמישהו רואה ומוקיר.

שני הצרכים האלה לא רק אישיים, אלא גם חברתיים: כשאנחנו מקבלים הכרה על ההשפעה שלנו, זה כמו דלק רגשי שמגביר מוטיבציה, שייכות וזהות. כשאין לנו תחושת השפעה או כשלא רואים אותנו – נולדת שחיקה, ניכור או חוסר טעם.

הנה כמה דרכים שבהן תשומת לב פנימה (מיינדפולנס, מודעות עצמית) תורמת לניהול, קריירה והשפעה:

1. מודעות עצמית מובילה להנהגה מודעת

כשמנהלים לומדים להקשיב לעצמם – לרגשותיהם, לדפוסי החשיבה שלהם, לנטייה להגיב מתוך לחץ או אגו – הם יכולים לבחור איך להגיב במקום לפעול באוטומט. זה הופך אותם למנהלים נוכחים, אמפתיים ויציבים יותר.

2. ויסות רגשי ככלי להובלה

בניהול יש לא מעט טריגרים: לחצים, קונפליקטים, חוסר ודאות. תשומת לב פנימה מאפשרת לזהות רגשות כמו פחד, כעס, אכזבה – מבלי להיסחף אליהם. המנהל נשאר ממוקד, מאוזן, מסוגל להכיל גם את הרגשות של האחרים.

3. הקשבה עמוקה – יסוד להשפעה

מי שמתרגל נוכחות לומד להיות בהקשבה מלאה – לא רק למילים אלא למה שבין השורות. זה מפתח מהותי בניהול אנשים, שותפויות והשפעה ארגונית. אנשים נפתחים למי שממש נוכח איתם.

4. קבלת החלטות חכמה יותר

מיינדפולנס משפר את היכולת לראות תמונה רחבה יותר, לחשוב בהירות, לזהות מה חשוב באמת – ולא רק לרוץ אחרי הדחוף. זה כלי חיוני בקבלת החלטות מורכבות.

5. חיבור למשמעות – מצפן קריירה

תשומת לב פנימה מחברת אותנו לשאלות כמו: מה מניע אותי? איפה אני רוצה להשפיע? מה הערך שאני מביאה לעולם? שאלות שמאפשרות התפתחות קריירה מחוברת ואותנטית.

"The most precious gift we can offer others is our presence. When mindfulness embraces those we love, they will bloom like flowers"

(Thích Nhất Hạnh)

יש לי עוד הרבה חוויות ותובנות לשתף, שואפת להגיע גם לזה. לאט לאט ..

מה שכן, חזרתי להינות להקשיב למי שבא להתייעץ איתי, לארגונים שרוצים לעשות הבדל ופונים אלי לגיוס טוב. לאהבה שלי להזמין אלי, לבית של יעל א.נשים שמרחיבים לי את התודעה ואת הלב. שגורמים לי לחייך ולצפות לרגע הזה שתיכנסו בדלת ותתנו גם לכם את ההזדמנות להתחבר לסיפור שלהם, של עצמכם ולא.נשים חדשים.

כי חיבורים זה החיים.

במנזר, שרים הרבה שירים. זה סוג של חזרה על מנטרות שמאפשרות לתודעה להיות בתשומת לב לתוכן שלהם ובכך להפוך להיות השירים עצמם. (זה כבר לפוסט אחר).

יש שיר אחד שמדבר על התרחבות המעגל - המעגל תמיד יכול לגדול כך שתמיד אפשר לצרף ולהטרף אליו -

מניחה כאן זכרונות מכפר שזיף, הזמנה למפגשים הבאים בבית של יעל וקישור למדיטציה מונחית ע"י טיך נהאת האן (כל אחד יכול. רק להקשיב , לעצום עיניים ולנשום).

בתקווה להרחבה

של התודעה

של הלב

של החיבורים

של התקווה

של מה שתבחרו

ואל תשכחו - לנשום, לחייך -

לא חייבים את בורדו בשביל זה (זה כל הכייף).