ווה ווה מזמן לא התרגשתי ככה.. זה המפגש ה 50! ב "בית של יעל" ולכן, הפעם הפורמט קצת שונה - נתחבר גם בבית וגם בחצר, יהיו מיני סדנאות ומפגשי חיבורים בגובה העיניים, כאלו שילכו איתנו גם אחרי הבוקר... יהיו גם כמובן נשנושים, דרינקים וארוחת בוקר. לאלו שכבר היו "בבית של יעל" - שימו לב הכתובת השתנה - הקישור יוביל אתכם >> הזית 9 רמת השרון! חנייה במרחק הליכה >> https://share.google/VzsRZGe57g37sCUmh מה חשוב? להשלים את ההרשמה בטופס כאן>> https://bit.ly/4pyManr (מי שעוד לא מילא) חשוב מ

אני מתקשרת להתחבר אליה רגע לפני שניפגש , כי החיבור הזה הגיע מליאן , אנחנו לא מכירות . כשחיבור מגיע מליאן אני לא שואלת. אני עושה מה שליאן אומרת לי. "בואי נביא את מירי לסדנת יוגה בבוקר חיבורים שלנו". הבאנו. אגב, היום נסגרת הרשמה מוקדמת במחיר מוזל. ווואוו איזה אנשים טובים נרשמו!! "אהלן, אהלן" ואנחנו מתחילות לדבר על יוגה. שתינו מתרגלות יוגה , הרבה שנים. היא גם מלמדת. "מה זה יוגה"? "למה את ביוגה"? "מה הקשר בין יוגה לחיים עצמם"? "למעברים", "לתקיעויות"..? "תראי", היא אומרת, פירוש ה

החלו חגיגות ה 91 של אמא שלי. למרות שאתמול כשהיינו אצל הרופא היא ציינה שהיא בת 70. כן הדימנסיה גם משעשעת. היא הוסיפה בגאווה שהיא עבדה עד לפני חודש. זה כמעט נכון, עד לפני שלוש שנים היא עוד עבדה, החזיקה מרפאת עיניים ביד רמה. ככה זה , מסתבר, כשאת ב 91 הזמן נחווה אחרת וכשיש לך דימנסיה המציאות שלך היא רק שלך והיא לא בהכרח קשורה לאמת. והאמת, זה לא בהכרח רע. אמא שלי מציינת 91 , ובחודש הבא אנחנו מציינות שנה למגורים המשותפים. לפני שנה הבנתי , בזכות הבסטית הגאונה שלי, שעדיף לי לקרב את