ב 2020 סגרתי 50.
באפריל, תכננתי לחגוג את היובל הראשון בהודו. לעבור בלונדון לאסוף חברה ולהתמקם בדארמאסללה . לעצור. לתת ליוגה, למדיטציה ולנוף החדש לחדור לי לאפידרמיס ולחדש את התאים שזה די דומה למה שקורה לכביסה במכונה -
אלא שהתוכניות השתנו.
יכולתי להתבאס, אבל בחרתי שלא.
את הודו החליף המדבר, הוספתי ליוגה תרגול של אפייה ואת התוצרת הענקתי באהבה לשכנים, לחברים ולמשפחה.
ואז הגיעה ההודעה ממסע - שלאור המצב, לא נוכל להמשיך בתוכניות היפות שרקמנו להשנה .
אחרי כמה ימים של פעילות עצבית מואצת הבנתי שקיבלתי מתנה. - להמשיך במסע שלי.
בדיוק כמו אחרי שסוודר מתכווץ במכונה מבינים שכנראה שמת אותו בתוכנית הלא נכונה.
מצאתי את עצמי שוב במדבר. ובמדבר שהוא בעצם שיממון נולדו עשרות רעיונות, מיזמים כמו קבוצת הווסאפ שלי Good People שמחברת בין ארגונים למחפשי עבודה, שיטת ששת השלבים שלי לשינוי בתהליכי קריירה, מיזם המומחים , ראיון בסלון ואחרים.
כי אין כמו שיממון ליצירון.
בדיוק כמו שכביסה , לפעמים צריכה השרייה - ולא עוד סיבוב באותה תוכנית מוכרת.
ובעודי מלאת אזוז (כי ככה זה כשהתאים מתחדשים) הגיח הקיץ והחליט לשים קץ לאבא שלי.
וזו כבר הייתה סחיטה. רגשית. ממש. כזו שמטלטלת - כמו שתוכניות מסוימות גורמות למכונת הכביסה לרגוש , לטייל , להשמיע זעקות עד הכניעה במעבר לשלב הבא.
הפרידה מאבי , הביאה איתה עוד כמה פרידות. פרידה ממערכת יחסים ארוכת שנים מחבר יקר ואהוב -
כי ככה זה כשהמנוע הולך .
אז מה אני אגיד לך 2020 -
סובבת אותי בכל התוכניות שלך כאילו אני הייתי הכביסה ואת המכונה.
מה שבטוח - אפשרת לי להתחדש.
ומה אני אגיד לכם - כנסו לפעמים למכבסה, תצאו נקיים. חדשים.
שנה טובה!
