מסתבר שכל בוקר אני טסה לירח, ולא לבד

אתמול אירחתי בבית של יעל את ענת קלו לברון. התחברתי אליה לפני שלושה חודשים בעקבות חיבור אחר שקרה בבית של יעל.

כמה טוב שהקשבתי לעצמי . הרגשתי שהאנרגיה שלה היא גם האנרגיה שהבית של יעל זקוק לה כדי להתרומם מפגרת המלחמה. מהפגרה שלי. האנרגיות שלי היו במחוזות אחרים ולמרות שיש לי הרבה גם הן הצטמצמו , ירדו וכשזה קורה אני מרכזת אותן במקומות ההכרחיים וכל היתר מחכים. זה סוג של מנגנון שפיתחתי קצת כמו לקראת משחק חשוב שספורטאים נמנעים מסקס לפניו כדי לא לשרוף את האנרגיה. לפחות כך האגדה מספרת. את זה עוד לא ניסיתי, לא ספורט תחרותי ולא ספורטאי מצטיין. החיים שלי הם הספורט שלי. מתאמנת מתאמנת לפעמים מנצחת, לפעמים מפסידה ורב הזמן פשוט משחקת במגרש שלי ובמגרשים שאני יוצרת.

היה ערב מוש. פתחנו בספיד דייט שחיבר אותנו אחד לשני. כי חיבורים זה החיים.

שאלנו אנשים שאנחנו לא מכירים שאלות כמו -

"מה הדבר הכי מעורר תקווה ששמעת מאז ה 7.10 וממי?" , "מה העבודה הכי בזויה שעשית"? "מה מצחיק אותך" , וגם שתינו יין. הרבה יין. וגם נישנשנו.

הכירו את המשתתפים 👇

זו כבר תקופה שאני שמה לב שאני בנינוחות. למרות המצב. לא שהמצב נח לי, שלא תתבלבלו. נינוחות זו לא אדישות.

אין לי ספק שלכתיבת זרם התודעה שמלווה אותי בחודשים האחרונים, כל בוקר יש תפקיד משמעותי בנינוחות שלי. זו מקלחת הבוקר למח שלי. תחשבו עליו על המח שלנו. כמה הוא עובד, אמאל'ה. גם בלילה הוא עובד. לא נח לרגע. ותחשבו כמה משעמם לו רב הזמן. אותם סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו כבר שנים. שאנחנו לא מספיק וכל הדאגות והפחדים בטח בתקופה הזו. נכון שיש גם רגעים אחרים של ניצוצות והנאה. אממה , רב הזמן אנחנו מחכים לו שיעביר אותנו מעצב לשמחה מפחד לתקווה . קיצר שידאג לנו שיסתדר אותנו.

מתי אנחנו דואגים לו? מקשיבים לו? מקשיבים לעצמנו???

בכתיבת זרם התודעה

אנשים שהגיעו אתמול ניסו להבין מה זה? ואיך אפשר בכלל על הבוקר להקשיב לאנשים אחרים - עם ענת קלו לברון עושים את זה בקבוצה. בזום.

ניסינו להסביר. זו הייתה סוג של שאלת זן. כזו שהולכים איתה לא בהכרח עונים עליה. גם התנסנו בה. כי איך אפשר לדעת בלי להתנסות?

ענת אמרה שזו לא כתיבה. זו הקשבה

הלכתי לישון עם השאלה הזו וגם עם התשובה של ענת וקמתי איתן בבוקר. בסדנאות של ענת גם משתפים. לא חייבים.

הבוקר שיתפתי שעבורי הכתיבה היא טיסה לירח. לכוכב לכת אחר שבו השפה היא שפת ההקשבה ולא שפת הדיבור.

זו שפה שרב הזמן אנחנו לא מדברים בה כאן על הכדור שלנו. אולי בגלל זה הוא הגיע למצב הזה.

ובירח שלי יש מושבה חוץ גופית של אזרחיות שענת הקימה ואנחנו מקשיבות לא רק לעצמנו גם אחת לשנייה.

יש שאומרות שזו זריקת הבוקר שלהן, שזו מאסה של אנרגיה שאנחנו נטענות בה. ויש עוד הרבה מה לגלות...

אלא שבשונה מטיסה לירח לא צריך חללית ולא צריך להיות איילון מאסק כדי לבנות אחת כזו פרטית

כל מה שצריך, זה מחברת , עט ואת עצמי

ופשוט להקשיב לעצמי

אני מניחה את המחשבות שלי על הדף

זה מייצר אצלי נינוחות

הנינוחות שלי, היא החוסן שלי

וכן, תנסו את זה בבית,

גם הגברים.

סופ"ש נעים

יעל

"יעל יקרה, המון תודה על אתמול. איזה כיף היה להכיר אותך פייס טו פייס ולגלות מאחורי כל השיחות שלנו את כל הרבדים המגוונים והייחודיים שהם את. התבוננתי בך מהצד וחשבתי על איך אתה תופס בן אדם מהפונקציונליות המסויימת שבאת איתו במגע, ופתאום אתה מגלה כמה שכבות, גוונים, צבעים יש לאישיות של האדם הזה. היה לי מעניין מאוד המפגש קודם כל איתך אתמול, אבל גם עם הבית המקסים והמיוחד שלך, הסלון המזמין, והאווירה. תודה!!! מקווה מאוד להיות גם במפגש הבא :)"

"הי ממוש

וואי...

איך אני אוהבת אותך שלא ויתרת לי...❤

היה לי מאד מאד מאד מעניין, על גבול המהפנט..

סיפרתי על זה (בפירוט) כבר 4 פעמים מהבוקר...

היה אירוח כל כך יפה ונדיב ואסטתי.. והיה לי כיף להכיר☺

תודה רבה❤"