ביום רביעי היייתי בחדר לידה , כזה מסוג שעוד לא הייתי בו. קומה 10 במגדלי עזריאלי, 4 יולדות ונולדות מחדש על שולחן אחד , מתוכן גבר אחד.
אחת הבת שלה נרצחה, אחת הבן שלה נפצע פגיעת ראש קשה, אחד במילואים רב המלחמה ומיילדת אחת שאירחה ביד נדיבה בלב פתוח ונפש חפצה.
היה גם קהל. כ 80 אנשי משאבי אנוש ומנהלים שניהלו (לא פעם בלי לדעת איך) את אחד המשברים הגדולים של הארגונים שלהם, של האנשים שלהם.
פה נרצחו , נחטפו להם קרובים, שם נפצעו להם ילדים, הלכו חזרו ממילואים .. חיים משוגעים.
לא ידעתי שאני מגיעה לחדר לידה. ידעתי שאפגוש בכאב. אני מכירה את הכאב של אדוה מקרוב. כי אני קוראת אותה. כי אני אוהבת אותה.
למה חדר לידה? כי אדוה דיברה על הלידה מחדש שלה בעקבות המוות של בתה נועם.
למעשה, אלו הצעדים הראשונים חזרה של אדוה כאשת משאבי אנוש במקביל לחיים החדשים שלה כאם שכולה -
כי הכל נשבר, כל האמונות, התפיסות, המבנים , בכל המישורים. היא מרכיבה מחדש את עצמה מתוך הכאב.
את מלאכת ההרכבה , הלידה מחדש היא עושה בהנצחה, בלספר את הסיפור שוב ושוב של הילדה היפה שרצתה להיות ראשת ממשלה, של ההפקרות במוצב נחל עוז ושל התובנות המקצועיות שלה -
שלא יודעים - שואלים
ארגונים כקהילות
לאחרונה, היא חברה לצמד האחיות המופלא – שיר ולימור שפיתחו את מודל לינק – לתקשורת ארגונית ע"י זיהוי מערכות הפעלה ייחודיות של הפרטים בה והתקשורת בינהם.
החבירה הזו תוכננה עוד לפני האסון אלא שאחריו היא קיבלה טוויסט בעלילה -
הפעלה מחדש של מערכת ההפעלה
ממש לא במקרה החשיבות של הבנת מערכת ההפעלה הייחודית של כל אחד מאיתנו התחברה סביב משברים-
כי לכל אחד ההתמודדות שלו, הדרך שלו ומה שמתאים לי , לא בהכרח מתאים לו
החיים מלווים משברים. גם גירושין , קשיים כלכליים , ילד שלא מסתגל לגן.. בואו לא נשכח גם אותם.
וכאן זה מתחבר לאחריות של אנשי משאבי אנוש ומנהלים - להיות קשובים למערכות ההפעלה הייחודיות של האנשים בארגון - לזהות אותן ולתת כלים לתקשורת בריאה בינהן, כזו שמזיזה מחוג עסקי גם במשברים כמו שהמיילדת מיכל המוכשרת היטיבה לתאר.
מתוך הסיפורים האישיים של כל אחד מהיולדים והנולדים בפאנל - אדוה אברמוביץ, ניב אלפא רכס, גיל הרוש ומתוך השאלות הטובות שעלו בקהל -
ניתן לזהות ארבעה צעדים קטנים להתמודדות עם משברים :
אנושיות – מה שלומך? איך אפשר לעזור? למה אתה זקוק כדי להמשיך לתפקד?
משמעות – איך אני יכול להיות משמעותי לאחר
קהילתיות – הארגון כסביבה תומכת. קהילה אינה מתקיימת רק סביב משימות מקצועיות. שיתוף בסיפורים אישיים מחזקים את תחושת השייכות. יצירת סיטואציות ומרחב בטוח לדיאלוג שוטף לא רק בשיחות משוב.
גבולות - בניית חוזים בין אישיים ובחינת התוקף שלהם במקבצי זמן. "סיכמנו שבחודשיים הקרובים תגיעי ב 10 כדי לאפשר לך.. בעוד חודשיים נדבר על זה שוב. ובואי נסכם שאם במהלך החודשיים משהו משתנה את אומרת לי".
להסכים לא לדעת - גם כאנשי משאבי אנוש וכמנהלים לא תמיד אנחנו יודעים איך. נתקלים בסיטואציות שעוד לא ניתקלנו בהם. "אני לא יודע כרגע . אני אחשוב, אתייעץ ואחזור אלייך".
וכצעד ראשון, אפשר להזמין את הפאנל הזה אליכם לארגון >> https://www.linkuapi.com/
זה בטוח יוליד משהו טוב
איזו נועם...
המפגשים הקרובים בבית של יעל
קופון ההנחה שלך (לחברי הקהילה)
