השבוע עלתה סדרה חדשה
קוראים לה האחת
והיא עוסקת ברגשות
רגשות של טייסים
מטייסת 201
אלו שהרבה בזכות הפעולות שלהם אז
אנחנו כאן עכשיו.
אני פריקית של דוקו
שותה בצימאון
ובעיקר בכל מה שקשור למה שהיה כאן לפני
כי אומרים שהיה כאן שמח לפני שהגעתי.
השבוע גם הלכתי לראות את "גולדה" בקולנוע
זה אמנם לא דוקו אבל זה לגמרי זווית על מה שהיה כאן
סרט על מלחמה
מלחמת יום כיפור
שמייח לא היה פה
ואני יודעת מקרוב כי ב 1973 כבר הגעתי
ושנים אחר כך הבנתי
מה השאירה הטראומה ההיא
באיש קרוב
שאהבתי מאד
וכמה שכבות הוא בנה
כדי להסתיר את הכאב הנורא
וכמה גיבור הוא היה
לא רק במלחמה ההיא
אלא במלחמה הפרטית שלו
בלהסתיר בלטייח כל חייו
ואיך המלחמה הפרטית שלו
היא גם זו שהכריעה אותו
הרבה לפני שמיצה
הרבה לפני שרצה.
השבוע ראיינתי גיבור
הגיע לראיון שגרתי
כי את התפקיד האחרון מיצה
והוא בדרך לתפקיד הבא
לא סתם אני מראיינת בסלון
אני מאמינה שראיון טוב הוא ראיון אותנטי
ויש משהו בלהרגיש בבית
שמייצר אינטימיות שמאפשרת שיחה אמיתית אותנטית
כזו שחודרת את השכבות את ההגנות
ונותנת מקום , מי ישמע, לרגשות.
אני מאד מיומנת בראיונות עשיתי כאלה אלפים
ובינהם יש כאלה שנצרבים יותר , פחות, נשכחים
בדיוק כמו סיפורים.
הסיפור שלו תפס אותי לא מוכנה. אני מודה
די מהר לתוך השיחה אני מזהה שהוא לא ממש גאה בקריירה שלו
יש שם אפילו בושה והחמצה על מה שאולי היה יכול להיות ולא קרה
ואז הוא אומר הגיבור
תראי
"אני מרגיש איתך מאד פתוח.. אני פוסט טראומטי ורק היום בגיל 50+ אני בטיפול ונוגע בפצע
רק היום אני מבין איך הטראומה ההיא שנעלתי בארון הפנימי ניהלה אותי ולא אפשרה לי להיות כל מי שאני
וכמה דווקא עכשיו
כשאני רוצה לדחוף ולפרוץ
הכל סלט
ואני צריך יד"
ואולי זה יום כיפור שבפתח
והסדרה הזו האחת
ואולי זה הגיבור שפגשתי
והרגעים השנה שהפגנתי
שגורמים לי לחשוב
כמה הפצע הוא של כולנו
ואיך הוא ממשיך לנהל אותנו
ומה קורה לגברים גיבורים
שמתיישבים לדבר
מול אשה אחת
סחתיין עלייך סימה קדמון
וסחתיין עליכם
טייסים גיבורים
וגם אם טעיתם ועשיתם שוויץ
בעצם
הייתם ילדים
במלחמה
שעבורכם
לא נגמרה
ושהחזות היא לא הכל
היא לעולם תכסה
על בור
גדול
גם לא
של גיבור
ביום כיפור הכהן הגדול
מתהלך ללא נעליים
"יום מנעלים"
חל איסור על נעילת מנעל שמגן על כף הרגל
לנעליים יש יסוד טרנספורמטיבי
כפשוטו - הן מעבירות אותנו ממקום למקום
ממצב למצב
הן מסמלות את כל האפשרויות שאנחנו יכולים להגיע אליהן
ביום כיפור
אנחנו אומרים לא
אנחנו מורידים את האפשרות
חוזרים אל
האפס המוחלט שלנו
ועומדים מחוברים אל הקרקע
ומנסים אולי
דרך
חדשה
שתהיה צלחה
ומי יודע אולי יש עוד אפשרויות שלא הגענו אליהן
אמן
